צ'רלי שין רטן משהו על האחיין האידיוט שלו בטלוויזיה בעת שהתחילה האזעקה הראשונה. לוקח לי חמש שניות להבין שזו אזעקה ועוד חמש כדי להיכנס להיסטריה.
הכלבה המעורבת הקטנה, מיא, מתחפרת בחיקי ומיללת. אני רץ לחדר של דפנה. היא לא שם. מנסה להתקשר אליה. הרשת קרסה. אס.אם.אס. אותו הדבר, כלום. האייקון של הרשת חצוי בקו הפרדה.
רץ לחדר השינה, אשתי ישנה. במחשבה השפויה הראשונה נותן לה להמשיך לישון, כך תרוויח עוד כמה שניות של רגיעה. בינתיים אלן בטלוויזיה יצא להגנתו של בנו ה"מורון", המונולוג שלו נקטע בקול נפץ אז של נפילה מכיוון הקריה.
מעביר לערוץ 22, שני סלבס דפוקים, מברברים את עצמם למוות על השאלה הפילוסופית הנכבדה מהם המאפיינים של המטרו-סקסואל ב-2012.
מעביר לערוץ 11, שירים עבריים בהנחית שרל'ה שרון מ-1974.
ערוץ 10 משדרים בשידור מחזורי את לונדון וקירשנבאום מהערב (כשעוד לא הייתה מלחמה). רץ לערכת החירום. פיצוץ שני, הרבה יותר חזק, גם הוא מכיוון הקריה.
מפשפש בתרמיל החירום שהוכן השד יודע למה. שולף טרנזיסטור, מדליק על רשת ב'. יומן שכנראה הוקלט לפני המלחמה. משאיר דולק.
רץ חזרה לטלוויזיה. צ'רלי שין התחלף בסיינפלד שיורד על ג'ורג' בסוגיה חשובה.
מחליט לעלות לגג, אם כבר להתפזר לרסיסים, עדיף באוויר הפתוח ולא למות קודם מחניקה. ממזרח, באזור הקריה שני מוקדי להבות שנגמרים בעננים. באבן גבירול אנשים קטנים רצים אנה ואנה. מכוניות צופרות, חלקן נוסעות על המדרכה. פיצוץ אדיר ממערב, דיזנגוף סנטר חטף פגיעה ישירה.
טסה, (עוד כלבה), נצמדת לרגלי, רועדת ובוכה. זליג מרים רגל על עציץ ומשתין בשלווה. בטרנזיסטור אות של אזעקה. קול לא מוכר מקריין מהקלטה.
"מדינת ישראל תחת מתקפת טילים. ציבור האזרחים מתבקש להיכנס למקלטים ולחדרים המוגנים".
אותי ועוד 4 מיליון שאין להם לא כללו בהודעה.
אני מקלל את מתן ווילנאי, אני נזכר שהוא בסין. אני מעביר את הקללות במעשה מניפולטיבי לראשו של דיכטר. "חרא עליך יא חרא". עוד פיצוץ, הבניין בקצה הרחוב, פינת דיזנגוף הוברמן, חטף פגיע ישירה. לא מכיר שם אף אחד. לא נורא, חולפת בראשי מחשבה שאני מיד מתבייש בה.
אשתי צועקת מן הדירה, "איפה אתה?" על הגג אני עונה. ה"הי" של התשובה נבלע בעוד פיצוץ, הפעם זה מאזור העירייה.
בינתיים השמיים מאדימים מטילים שפגעו ב"מטרה"*.
תל אביב נדלקת בעשרות מוקדים של להבות שעולות לכיוונו של יהוה.
מכוניות דוהרות על המדרכות. אחת מעיפה עגלת תינוק ואם. אני מסתכל מהופנט במחזה. אני מדמה שאני שומע את צרחות האם, אבל זה לא. אלה צרחות של אנשים בדירות שכנות, של אנשים במצוקה, של אלפי אנשים במצוקה.
סירנה של רכב חירום קורעת את המהומה. ניידת נתקעת ברחוב.
נחיל של דיירים רצים למכוניות שלהם. הכל סתום, העיר פקוקה.
לפתע כיבוי אורות בכל הבתים.
רק פנסי הרחוב ממשיכים להבהב וכבים כעבור דקה.
איפה דפנה, אני נזכר. מביט במסך הסוני, הרשת מתה.
יללות של כלבים מכל הבתים, אנשים צועקים אחד לשני ברחוב, בטרנזיסטור משמיעים שירי מולדת.
מי חשב על איזה שירים להשמיע אני מהרהר.
ואיך לא חשבו מה יעשו 4 מיליון איש ללא מסתור או מחסה במלחמת בררה.
* מטרה - הגדרה מוזרה של שיכון תל אביבי שדייריו עד לפני דקות לא ממש חשבו שהם מטרה.
כותב, מבקר ומייחל.
